תקופת התיישנות בכל הקשור בירושה

נתקלתם בקשיים לממש צוואה עקב התעלמות מדרישות חלוקת עיזבון של אחד היורשים? חוששים שתביעתכם תתיישן? אם כן, ייתכן שחששותיכם מוצדקים. במקרים מסוימים חל על ירושות חוק התיישנות בן 7 שנים, המתחיל מרגע בו נודע ליורשים על זכותם בעיזבון שאינו ממומש. במקרים אלו ואחרים הקשורים לירושות ולחשש מהתיישנותן חשוב מאוד לפנות אליי בהקדם האפשרי. זאת על מנת שאוכל לבחון את המקרה, לפעול במהירות ולזכות אתכם בחלק המגיע לכם בעיזבון כחוק.

תקופת התיישנות של ירושות

ראשית, חשוב שתבינו כי חוק ההתיישנות חל גם על ירושות, אבל רק במקרים בהם יורשים מסרבים להעביר זכויות בנכס ליורשים אחרים. כמו כן, שימו לב שעל פי החוק חל מועד ההתיישנות מרגע שהיורשים מודעים לזכותם בעיזבון, ולא כפי שטועים לחשוב – מועד קבלת צו ירושה או צו קיום צוואה. בנוסף, ההתיישנות אינה חלה בין היורשים אלא במקרים בהם מתקיימת חזקה נוגדת. כלומר, מקרים בהם יורשים המחזיקים בנכסי עיזבון מתעלמים מדרישות חלוקתו בין היורשים האחרים. תקופת ההתיישנות מתחילה מרגע שהיורשים מודיעים על אי קבלת חלקם בעיזבון. הסיבה לכך נעוצה בגישה לפיה יורש המודע לאי מימוש זכויותיו ואינו משמיע את קולו והתנגדותו, יש לפרש את שתיקתו כהסכמה למצב. דוגמא לכך מהווה מקרה בו בנו של נפטר תבע את חלקו בעיזבון של אביו מאשתו, אך נדחה על ידי בית המשפט עקב התיישנות. טענות התובע כי העיכוב בהגשת התביעה נגרם בשל שירותו הצבאי ולאחר מכן עקב שהייתו בחו"ל, נדחו על ידי בית המשפט.

הארכת תקופת ההתיישנות בגין גילוי מאוחר

למרות קיומה של תקופת ההתיישנות עבור מימוש זכויות יורשים, יתכנו מצבים בהם החוק יכיר בגילוי מאוחר. מדובר במקרים בהם לתובעים את חלקם בעיזבון התגלו עובדות המהוות את עילתם לתביעה במועד מאוחר יותר. אלו הן עובדות שלמעשה משנות את תחילתו של מועד ההתיישנות מרגע גילוין. כלומר, יתכן בהחלט מצב בו גם אם לכאורה מועד הגשת תביעתכם הוא לאחר תקופת ההתיישנות, גילוי מאוחר של עובדות המהוות את העילה לתביעה ישנה ויאריך את המועד. דוגמא לכך היא מקרה בו יורשים היו אמורים לקבל את חלקם בשכר דירה ממוריש במשך 5 שנים עד למכירתה, אך למעשה לא קיבלו דבר וגילו בדיעבד את זכותם זו רק 6 שנים לאחר מכירת הנכס. למרות שהתביעה הוגשה בחלוף 11 שנים ממועד מכירת הדירה, בית המשפט שדן בה קבע כי במקרה זה יש להאריך את מועד תחילת ההתיישנות לרגע בו נודע דבר מכירת הנכס לאחיינים. הווה אומר, שעדיין לא חלפו 4 שנים מהגילוי המאוחר ותביעתם עדיין תקפה.

הוכחת גילוי מאוחר

במקרים של גילוי מאוחר נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעים המבקשים להאריך את תקופת ההתיישנות, ולשם כך יש לעמוד במספר תנאים בסיסים. ראשית, עליכם להוכיח כי העובדות המהותיות הקשורות לירושה לא היו ידועות לכם. שנית, עובדות אלו חייבות להיות רלוונטיות ומהותיות בהקשר לתביעה. כמו כן, התובע נדרש להוכיח כי לא הייתה לו שליטה על היעלמותן של עובדות אלו ממנו, גם אם היה נוקט בזהירות סבירה. לסיכום, גם אם עבר זמן רב מאז שחולקה הירושה וחלקכם בה הוחסר מכם, אל תרימו וידיים ומהרו לפנות אליי לקבלת ייעוץ וייצוג משפטי. לחימה איתנה ובלתי מתפשרת עשויה בהחלט לזכות אתכם בסכומים וברכוש המגיעים לכם.

צוואה מהווה מקור ללא מעט מחלוקות משפטיות. אחת הסוגיות המורכבות בתחום נוגעת לסוגיית ההתיישנות של הירושה, נושא אשר מעלה שאלות אצל אחוז ניכר מהיורשים. יש להדגיש, כבר בנקודת ההתחלה, כי התיישנות עשויה לחול על ירושות רק במצבים בהם חל סירוב מצד היורשים להעביר חלק מזכויות הצוואה ליורשים אחרים.

התיישנות בראי חוק הירושה

על פי סעיף 1 בחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, הזכויות המטריאליות של היורשים קיימות בידיהם החל מיום הפטירה של האדם המנוח (נוסח החוק: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו"). זאת ועוד, המטרה שלו היא לא ליצור או להקנות זכויות, אלא להצהיר על הזכויות אשר קיימות כבר עבור היורשים. מכאן, שגם הליך ההתיישנות של הזכויות אינו אמור לשחק תפקיד, שעה שניתן לממש את הירושה בכל עת למעשה.
התרחיש המרכזי לעניינה של ההתיישנות, כאמור, הוא סירוב של היורשים להעביר לאחרים זכויות מסוימות, מה שיותר מצב של חזקה נוגדת. יורש אשר מחזיק בנכס ומתעלם מכך שהיורשים הנוספים דורשים חלוקה שלו מכניס לתמונה את היבט ההתיישנות, וזאת עקב העובדה שנוצרת חזקה אשר מבטאת הצגת בעלות, באופן בלעדי, של היורש המחזיק בנכס.
כאשר חוק ההתיישנות כן משחק תפקיד, עשוי לחול עליו מועד התיישנות של שבע שנים. נקודה מרכזית אחרת היא שמועד ההתיישנות מחושב מהרגע שבו היו מודעים היורשים לזכות שלהם לגבי העיזבון, ולא בהתאם למועד בו התקבל צו הירושה או הצו לקיומה של הצוואה. זוהי סוגיה משמעותית המהווה אף היא פתח ללא מעט מחלוקות אפשריות בתחום.

תקדים משפטי חשוב: המקרה של הדירה שנמכרה

כמו בכל נושא בקשת המשפטית, גם במקרה של תקופת התיישנות בירושה ניתן להצביע על מספר תקדימים משפטיים, אשר משפיעים על התחום עד היום. מקרה מרכזי הוא תיק עמ"ש 33509-11-09, במסגרתו ערערה דודה על דחיית הבקשה שלה לדחות תביעה שהוגשה כנגדה על ידי אחייניה עבור דירה אשר מכרה אימה המנוחה. 

במקרה שלעיל, הצוואה של סב המשפחה המנוח העניקה לדודה את הדירה, בדרישה שישכירו אותה למשך חמש שנים מיום המוות, כאשר ההכנסות משכר הדירה יועברו לניניו. אולם, אימה של הדודה מכרה את הדירה לאחר שלוש שנים מרגע הפטירה. האחיינים הגישו כנגדה תביעה בדרישה לקבלת פיצוי בדמות דמי השכירות שהתקבלו והפסד שכר הדירה, בסכום של 80,000 ש"ח. התביעה הוגשה עשר שנים לאחר מכירת הדירה: בית המשפט דחה תחילה את בקשת ההתיישנות של הדודה (האחיינים לטענתם ידעו על דבר הצוואה ארבע שנים בלבד לפני מועד התביעה) אך קיבל את ערעורה. נקבעה, בסופו של יום, התיישנות לעניין הצוואה.